החלטה בתיק ת"א 46306-03-12

1.         בפני בקשת הנתבעים 1 ו - 2 (להלן "הנתבעים") שלא להתיר הגשתם של דיסקים ותמלילים על ידי התובעים (בת.א. 46306-03-12).

2.         התובעים הגישו כנגד הנתבעים תביעה כספית על סך של 1,930,130 ש"ח, במסגרתה טענו כי נפלו קרבן למעשי רמיה מצד הנתבעים.

3.         בהתאם להחלטת בית המשפט ולאחר שניתנו להם ארכות לשם כך, הגישו התובעים תצהירי עדות ראשית. בנוסף, בשלב מאוחר יותר (טרם הגשת תצהירי הנתבעים), הוגש על ידי התובעים קובץ של תמלילי שיחות, אליו צורף תצהיר של מנהלת חברת איגמי.

4.         הנתבעים טענו, כי התמלילים הוגשו באיחור ניכר. עוד טענו הנתבעים, כי התצהיר שצורף לתמליל לא ניתן על ידי עורך ההקלטה וכן, לא הוגש תצהיר של מתמלל ההקלטה ושל המתרגם, בדבר אמינות התרגום והתמלול. בנוסף, נטען כי לא צורפה חוות דעת של מומחה בדבר אותנטיות ההקלטה ולא קיימת ראיה לכך שההקלטות רציפות ועונות על התנאים הטכניים, לצורך קבלת הקלטות כראיה.

            הנתבעים טענו, כי התמלילים כוללים ערב רב של הקלטות של שיחות הנחזות להיות של התובעים בינם לבין עצמם ובינם לבין גורמים עלומים שלא ניתן לדעת מי הם ולא ברור האם מדובר בבעלי הדין או בעדים אחרים. נטען, כי הגשת ההקלטות אינה מותרת לפי דיני הראיות, בהיותן אמרות שנעשו מחוץ לכתלי בית המשפט והן אינן יכולות לשמש כראיה לאמיתות תכנן. הנתבעים טענו, כי מדובר בעדויות מפי השמועה, אלא אם תכנסנה לאחד החריגים לכלל זה. עוד נטען, כי בעל דין אינו יכול להביא אימרה חיצונית (הכוונה ככל הנראה לאימרה שלו  - א.ר.) לחיזוק מהימנותו.

            לפיכך, נטען כי ככל שמדובר בהקלטות "פנימיות" בין התובעים לבין עצמם או הקלטות של צדדים חיצוניים, הרי שהיה על התובעים להגיש תצהירים של אותם עדים וליתן עדות ממקור ראשון, תוך מתן אפשרות חקירה נגדית לנתבעים. ככל שמדובר באימרות של מי מהתובעים, הרי שממילא הן אסורות להגשה, מאחר והן אינן יכולות לשמש כחיזוק. הנתבעים הדגישו, כי יתנגדו לכל ניסיון להכשיר באמצעות הקלטות אמירות חוץ אשר נאמרו על ידי מי שלא הגיש תצהיר.

5.         התובעים הגישו תגובתם לבקשה. תגובתם התייחסה ברובה למועד הגשת התמלילים על ידם. לגופו של עניין, נטען כי בידי הנתבעים האפשרות לבדוק את הקלטות והתמלילים, כי קבילות המסמכים תידון על ידי בית המשפט במסגרת ההוכחות וכי לא מדובר באמרות חוץ.

6.         במהלך דיון קדם המשפט שהתקיים בפני ביום 3.10.2013 השלימו ב"כ הצדדים טענותיהם ומכאן החלטתי.

7.         בהתאם להחלטתי מיום 6.12.2012, היה על הצדדים להגיש את עדויותיהם בתצהירים - התובעים בתוך 60 ימים והנתבעים בתוך 45 ימים לאחר מכן. בסעיף 5 להחלטה הובהר במפורש, כי במדה ומי מהצדדים מבקש לזמן לישיבת ההוכחות שתקבע עד שאינו בשליטתו, עליו להגיש יחד עם תצהיריו בקשה מנומקת, במסגרתה יבהיר מהו תוכן העדות הצפוי ומדוע לא ניתן להגיש את העדות בתצהיר. בסעיף 6 להחלטה נקבע, כי על הצדדים להחליף ביניהם את כל המסמכים הרלבנטיים ללא יוצא מן הכלל ולהודיע בתוך 30 ימים אם יש התנגדות להגשת מסמך כלשהו כראיה.

            בהמשך, ניתנו לתובעים מספר ארכות להגשת תצהיריהם. בהחלטה שניתנה על ידי ביום 25.4.2013 נקבע, לאור בקשה שהוגשה על ידי הנתבעים, כי ככל שיוגשו על ידי התובעים תמלילי שיחות, תצורף אליהם חוות דעת מומחה של עורך התמליל ובמדה והשיחות המוקלטות אינן בשפה העברית, יש לצרף תרגום מהימן של התמליל. בסעיף 5 הבהרתי, כי על התובעים להשלים את הגשת ראיותיהם עד ליום 15.5.2013, לאחר שניתנו להם זה מכבר ארכות חוזרות ונשנות לשם כך (בהתאם לבקשה קודמת של הנתבעים מיום 2.4.2013, ניתנה להם ארכה להגשת תמלילי ההקלטות עד ליום 15.5.2013).

8.         תצהירי התובעים הוגשו במועד, ביום 10.4.2013 (התובעים הגישו תצהירים שלהם בלבד ולא תצהירים של עדים אחרים). מאידך, תמלילי השיחות הוגשו אך ביום 15.8.2013, באיחור ניכר, מבלי שניתנה ארכה נוספת להגשתם. לא אכביד עם התובעים בעניין זה.

9.         לקובץ התמלילים צורף תצהיר של מנהלת חברת איגמי, ממנו עולה כי נתבקשה לתמלל שיחה שהוקלטה בשפה הערבית ולתרגמה לשפה העברית. בנוסף, הצהירה הנ"ל כי בוצע שכפול של הדיסק שנמסר לידיה, הוא הועבר למתרגם ומתמלל של החברה וכי התמלול והתרגום בוצעו באופן מלא ומדוייק לדברים שנאמרו בהקלטות. תצהיר זה אינו עומד בהוראות ההחלטה מיום 25.4.2013, כפי שפורט לעיל.

10.        התמלילים, אשר נחזים לתאר מספר רב של שיחות מוקלטות, כוללים כ - 230 עמודים. הם הוגשו כמקשה אחת, בחלק ניכר מהם לא ברור מי הם בעלי השיחה, האם מדובר בבעלי הדין עצמם או שמא צדדים אחרים, ואף לא ברור מי בצע את ההקלטות.

11.        כפי שפורט בבקשת הנתבעים, הקלטה תהיה קבילה כראיה אם תעמוד בשני מבחנים עיקריים. האחד - המבחן הטכני" של מהימנות ואמינות סרט ההקלטה, הכולל מספר תנאים: המכשיר ששמש להקלטה תקין ופועל כהלכה, המקליט מיומן בהפעלת מכשיר ההקלטה, ההקלטה גופה נאמנה למקור, ההקלטה נשמרה ולא שונתה וקולות הדוברים מזוהים. מבחן זה מיועד להבטיח את היכולת לסמוך על כך, כי מה שניתן לפענוח מההקלטה נותן תמונה אמינה על מה שנאמר בפועל. שאלת הקבילות הטכנית תוכרע לאור הראיות שיביאו הצדדים וההחלטה תינתן במסגרת פסק הדין. השני - "המבחן המהותי", במסגרתו נבדקת השאלה, האם נתמלאו תנאי קבילותו של התוכן המוקלט, על פי כללי הראיות (ראה י. קדמי, על הראיות, תש"ע - 2009, חלק שלישי, עמ' 1320 - 1331).

            בנוסף, הכלל הוא כי עד מוסר את עדותו באופן מילולי על דוכן העדים, בפני בית המשפט וניתנת לצד שכנגד אפשרות לחקור אותו בחקירה נגדית על הדברים שמסר. אמירה של עד שלא בפני בית המשפט, מהווה עדות מפי השמועה ולכן, היא פסולה כראיה, אלא אם היא נכנסת בגדר אחד החריגים לכלל הפוסל עדות שמיעה. השאלה האם ראיה מהווה עדות שמיעה או לא תלויה במטרה שלמענה הובאה. אם התכלית הינה הוכחת אמיתותם של הדברים, הרי שמדובר בעדות שמיעה אסורה. אם היא נועדה לצורך עצם אמירתם של הדברים, ועצם האמירה רלבנטית, לא יחול האיסור. בכפוף לכך, ניתן לעשות שמוש ראייתי באמרת חוץ של עד בשני מישורים. המישור הדיוני - הגשת אמרת החוץ של עד כראיה לעצם אמירתה ותכליתה היא להעמיד את העד במבחן המהימנות. הגשת אמירה זו נעשית בחקירתו הנגדית של העד או בעת חקירתו הראשית, במדה ומבקשים להכריז עליו כ"עד עויין". המישור המהותי - הגשת אמרת החוץ נעשית כראיה לאמיתות תכנה. לצורך זה, על האמרה להכנס לגדר אחד החריגים לכלל הפוסל עדות מפי השמועה (י. קדמי, לעיל, עמ' 349 - 350 ועמ' 553).

            באשר לאמרת חוץ או הודאה של בעל דין מחוץ לכתלי בית המשפט (אם בכתב, כולל הקלטה, אם בעל פה ואם בהתנהגות), הרי שהיא יכולה להווה ראיה קבילה לאמיתות תכנה (י. קדמי, לעיל, עמ' 631 - 632 ועמ' 1392). עם זאת, בעל דין אינו יכול לעשות שמוש באמרת חוץ שלו בהקלטה יזומה (או למשל, בהודעה שלו במשטרה) לצורך "סיוע עצמי" לעדותו שלו או לצורך חיזוק מהימנותו ועליו ליתן את גרסתו בפני בית המשפט באופן ישיר, אם בחקירה ראשית ואם בתצהיר, כבענייננו.

12.        לאור השתלשלות העניינים בתיק זה באשר לאופן הגשת התצהירים וראיות התובעים ולאור הכללים המשפטיים המפורטים לעיל, אני מורה כדלקמן:

א.         לכל אחד מהתמלילים שיותרו להגשה בהתאם לאמור להלן, יצורף תצהיר, מידיעה אישית, בנוגע לזהות הדוברים בשיחה, מי הגורם שהקליט את השיחה, כיצד בוצעה ההקלטה (באמצעות איזה מכשיר) והאם נעשו בהקלטה שינויים - הוספות או השמטות. שאלת הקבילות הטכנית תידון בפסק הדין, לאור הראיות שיובאו על ידי הצדדים.

ב.         תמלילים המתעדים שיחות של התובעים עם צדדי ג' יותרו להגשה אולם, לא ישמשו כראיה לאמיתות תכנם, אלא, לכל היותר, כראיה לעצם אמירת הדברים על ידי צדדי ג'. דברי התובעים באותן שיחות, לא יוכלו לשמש כ"סיוע עצמי". מכל מקום, משקלן הראייתי של ראיות אלה ידון במסגרת פסק הדין. תמלילים אלו יותרו להגשה, בתנאי שיצורף אליהם תצהיר של המתמלל - המתרגם, בהתאם להחלטה מיום 25.4.2013, בנוסף לתצהיר כאמור בסעיף א' לעיל.